פסק-דין בתיק ב"ל 17391-07-12

1.         לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 20.6.2012, אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.         הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 6.5.2012 על-ידי חברתי כב' הרשמת ש. ולך בתיק בל 11877-10-11 (להלן - " פסק הדין"). פסק הדין קבע, כדלקמן: " עניינו של המערער לועדה לעררים אי כושר על מנת שתשקול שוב עמדתה תוך התייחסות לאישור הרפואי של ד"ר לנדא לאוניד מיום 1.8.11 , ולמכתבו של ד"ר קורול אריה מיום 29.6.10 .

                המערער יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה".

טענות הצדדים

3.         טענות המערער נשמעו במועד הדיון. לדבריו הוא סובל ממחלת עצבים מסויימת המחייבת אותו להיות במים חמים 4 -5 בשעה וכמה שזה נשמע מוגזם זו המציאות. לדבריו עבר דירה במיוחד ממודיעין לבני ברק בגלל שבעיר בני ברק ישנם מקוואות פתוחות גם באמצע הלילה.

4.         המערער הוסיף שכשהוא קם בבוקר הוא מרגיש את הכאבים בעצבים עם תחושה כזאת ומגיע לפעמים לתחושה של בחילה, ואז הוא הולך למקוה, נכנס וטובל כמה פעמים עד להרגשת הקלה מסויימת. אח"כ הולך להתפלל ועוד לפני שהתפילה מסתיימת הכאבים חוזרים והמערער שוב הולך למקוה. לאחר מכן חוזר לביתו לאכול ארוחת בוקר ושוב פעם

ההקלה מסתיימת ועליו ללכת למקוה. לטענת המערער הוא הולך בין 10 - 15  פעמים ביום למקוה. המצב הזה הוחמר ובעבר היה הולך למקווה וזה היה עוזר לכמה שעות. נכון להיום עליו לשהות במים החמים בתדירות הרבה יותר גבוהה מבעבר.

5.         לשאלת בית הדין מדוע המים החמים במקווה עוזרים לו השיב המערער שכשהוא נכנס עם הראש למקוה ומקבל מכת חום זה משתק אולי את העצבים וכנראה זה העקרון. המערער אף עבר טפולים אלטרנטיבים וסיניים וגם ניתוח בקע כי חשבו שהוא סובל מבקע אשר לוחץ על העצבים. אבל חרף הניתוח הבעיה לא נפתרה.

6.         לפיכך מבקש המערער לחזור לוועדה לאי כושר על מנת שישקלו שוב את עניינו.  

7.         המשיב סבור שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה וכי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הועדה שמעה באריכות את תלונות המערער ואף המומחים שבדקו את המערער (פרופ' יוזר חן - אורולוג ופרופ' אייזנברג ) קבעו מפורשות כי חרף תלונותיו מסוגל לעבודה מלאה. תפקידה של ועדת אי כושר הוא לבחון את הכושר הפוטנציאלי של המערער לתעסוקה והמשיב סבור שכך עשתה הועדה.

8.         בסיכומו של דבר הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה עמדתה בבירור לפיכך יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

9.         לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ואת טעמיי אפרט להלן.

10.          על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית.

11.        הלכה פסוקה היא כי  משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות , על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה ( ראו:דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

           אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה.

12.        כאמור, עניינו של המערער הוחזר לדיון בפני הועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק הדין של כב' הרשמת ש. ולך, בו נקבעו הדברים הבאים: " עניינו של המערער לועדה לעררים אי כושר על מנת שתשקול שוב עמדתה תוך התייחסות לאישור הרפואי של ד"ר לנדא לאוניד מיום 1.8.11 , ולמכתבו של ד"ר קורול אריה מיום 29.6.10"

13.           לצורך שלמות התמונה אביא את החלטת הוועדה במלואה:

" הוועדה דנה בתיק בעקבות פס"ד מיום 6.5.12 שבו התבקשה הוועדה להתייחס למכתבו של ד"ר לנדא מ- 1.8.11 וכן למכתבו של ד"ר אריה קורול מ- 29.6.10. למען הסר ספק קובעת הוועדה ששני מכתבים אלו עמדו בפניה בעת שקיבלה את החלטתה מיום 3.8.11 והוועדה אף ציינה מפורשות בהחלטתה כי קראה את מכתבו של ד"ר לנדא מ- 1.8.11 וכן את שאר המסמכים הרפואיים והאחרים שהיו בתיקו. בעת הדיון הנוכחי הציג המערער מסמך נוסף מד"ר לנדא מ- 18.10.12 וכן מכתבו של ד"ר קורול מ- 14.6.12